עמוק בתוך הקיץ, עמוק בתוך החופש, ודווקא בחרתי שלא להיצמד להמלצות הצפויות
בנוסח "ספרי חובה לקיץ" או ספרי הפעלות ילדים לסוגיהם ולמיניהם.
ספרים הם לא מוצר עונתי וכשהם טובים הם טובים הם טובים.
בכל תנאי מזג אויר ובכל מצב צבירה של ההורים...
בנוסח "ספרי חובה לקיץ" או ספרי הפעלות ילדים לסוגיהם ולמיניהם.
ספרים הם לא מוצר עונתי וכשהם טובים הם טובים הם טובים.
בכל תנאי מזג אויר ובכל מצב צבירה של ההורים...
ואם כבר פתחתי בלוג, ואם כבר חופש גדול ושפע של זמן פנוי עם הילדים... אז לא אחת כמוני תוותר על ההזדמנות לנצל את הבמה הזו ולהמליץ על שלושה ספרים קסומים ומיוחדים שלא תמיד מוכרים לכולם (אם תרצו - נחבאים אל המדף...). אהבות פרטיות שלי שקיבלו מקום של כבוד בספריית חדר הילדים. בחירה רנדומאלית לחלוטין, חפה מכל ניסיון לחבר אתכם בכוח ל"ז'אנר החופש הגדול" (ראו הוזהרתם...).
הראשון שנכנס לפנתיאון האישי שלי הוא ספרו של פאול קור – "לפעמים".
את פאול קור אתם בטח מכירים בעיקר בזכות סדרת הסיפורים המוכרת של כספיון. בספרו "לפעמים" פאול קור פורש בפני קהל הקטנטנים (גילאי 1-3) עולם של רגשות. הוא ממעט במילים ומצרף איורים פשוטים ונקיים, גדולים, ברורים וצבעוניים המקלים על הילדים לקשר בין הבעות הפנים לרגשות.
היופי והקסם של הספר הוא בפשטות שלו. הספר ממש מזמין אותנו לשחק עם הקטנים במשחק ניחושים ולתת להם לנחש איך מרגיש הילד שבתמונה לפי הפנים שלו. עם "מיטבי הלכת", הקשישים בני ה – 3, תוכלו ממש לפתח שיחה סביב תחושות ורגשות. הספר מסתיים בשאלה המופנית לילדים לגבי מצב רוחם ומצאתי שיש בכוחה לעודד את הוורבליים יותר מבין הקטנטנים (אוקיי, את הוורבליות בעיקר...) לשתף אותנו בתחושות האישיות שלהם. מי יודע מה תגלו שם...
ואפרופו עיסוק ברגשות (וספרות קלאסית ממדף ספרי האינטיליגנציה הרגשית), בזמן שאני כותבת נזכרתי בחוויה מחממת לב במיוחד. כשהגדול שלי היה בן "רבע לארבע" בערך, הקראתי לו את ציפור הנפש של מיכל סנונית. התלבטתי לגבי הבשלות שלו לספר כזה אבל הלכתי על זה, והוא הקשיב מרותק לסיפור, מתחילתו עד סופו. כשסיימתי להקריא הוא הסתכל עלי בעיניו הגדולות, ספק מוטרד ספק מאוכזב, ושאל: "אמא, למה לא אמרו על המגירה של האהבה?" נדהמת דפדפתי אחורה לעמוד שבו מפורטות כל המגירות, ואכן ראיתי שם את מגירת העצב ומגירת השמחה, מגירת הכעס ומגירת הפינוק, מגירת הקנאה ומגירת התקווה, כשמגירת האהבה נעדרת משם. שוב הסתבר לי, כמו בפעמים רבות אחרות, שהקטנים שלנו מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, שמים לב לפרטים, ומודעים היטב לטווח הרגשות האצור בתוכם ואפילו יודעים לתת להם שמות ולבדוק נוכחות כשצריך...
ספר חובה נוסף, שאי אפשר שלא להתאהב בו, הוא ספרם העדין והמיוחד של אתגר קרת ושירה גפן "לילה בלי ירח".
הספר מספר את סיפורה של זהר המתקשה להירדם בלילה בלי ירח. זהר יוצאת למסע חיפוש לילי, מרגש וסוחף, שבסופו היא מוצאת את הירח במקום לא כל כך צפוי...וכיאה לילדה בעלת תושייה, זהר משיבה את הדברים לסדרם, ברגישות מופלאה ובחן רב.
מעבר לכתיבה הקולחת של הזוג קרת-גפן, ולדמותה שובת הלב של זהר, הספר פילס את דרכו לרשימת ספרי החובה שלי בזכות איוריו המופלאים של דוד פולונסקי (ואם השם מצלצל לכם מוכר - זה משום שאיוריו הופיעו בספרים מוכרים של נורית זרחי, אפרים סידון, מרים ילן שטקליס ועוד וגם זכו בפרסים יוקרתיים).
כמו שקית הפתעות גדושה כל טוב, כל עמוד בספר הוא לא פחות מממתק משובח שרק עושה חשק לעוד. כל איור הוא יצירת מופת שעומדת בפני עצמה, עונג צרוף, חוויה ויזואלית ואסתטית מושלמת שלא משאירה אף ילד אדיש (ואני בהחלט מתכוונת גם לילדים בגילי!). מתוך האיורים הכהים (בכל זאת מדובר על לילה בלי ירח...) קופץ בכל עמוד ראשה עטור התלתלים הזהובים של זהר, שלאורך כל הסיפור, מאיר וזוהר, ממש כמו... ירח. "לילה בלי ירח" – אל תפספסו!
הספר השלישי נקרא "זה אתה עשית הכל, קנגורו כחול" של אמה צ'יצ'סטר קלארק.
כולנו, כהורים, מכירים את הטיעון המוחץ "זה לא אני". מאיה, גיבורת הספר, לוקחת אותו צעד נוסף קדימה. מאיה היא ילדה פעלתנית ובעלת יוזמה. אין לה רגע דל אבל יש לה "פטנט"... בכל פעם שאמא שלה שואלת אותה לפשר הנזקים בבית, מאיה מטילה את האחריות למעשי השובבות שלה על חברה הנאמן, הקנגורו הכחול שלה. זה הוא ששכח לסגור את הברז והציף את המטבח, בגללו החתול השתולל, קפץ על הוילונות וגרם לחורבן קטן, וזה הוא, כמובן, שהציק לאח הקטן בארגז החול. כך מתנהלים הדברים בבית עד שאמא של מאיה מחליטה לשתף פעולה ומענישה את הקנגורו השובב כי "אם הקנגורו הכחול לא מסוגל להתנהג יפה...הוא יצטרך לשבת למטה לבד".
בסופו של דבר, הקנגורו הקטן שהוא חבר נאמן ונדיב עד אין קץ (לפחות כמו עץ אחד שאנחנו מכירים מסיפור אחר), אחראי לסוף הטוב של הסיפור ולהשכנת השלום בבית. ספר מקסים על לקיחת אחריות, על נשיאה בתוצאות וגם על סליחה.
אז זהו, בינתיים. מבטיחה להמשיך ולחשוף, מדי פעם, ספרי ילדים נוספים שלא תמיד מקבלים את הבמה המגיעה להם או שסתם נשכחו או נבלעו בתוך מבול הספרים החדשים שיוצאים כל שנה.
ועוד קטנה לסיום. בימים אלה אני בעיצומן של הכנות לקייטנת הקומיקס שתתחיל אצלי בחנות בסוף החודש, בהנחייתה של רחל אחונוב, המאיירת מדהימה. נכון שזו לא פעם ראשונה, ובאופן שוטף מתקיימות כאן סדנאות קומיקס, אבל התגובות הטובות וההתלהבות מסביב סוחפות אותי להתרגשות גדולה ואני מצפה, גם השנה, להיחשף לילדים סקרנים ומוכשרים שהופכים את העבודה שלי לכזו עבודה מתגמלת . מבטיחה לשתף.
תהנו!
איריס
