אצל רוב המשפחות שאני מכירה, הימים האחרונים הם בסימן הניסיונות (הנואשים) להחזיר את הילדים למסגרת, למען הסדר הטוב ולמען השכמות הבוקר שהן סוג של קרב אבוד מראש. מה שבעצם הולך עכשיו זה לא "ושבו בנים לגבולם", אלא יותר "ושבו גבולות לבנים"...ותאמינו לי, זה קשה כמו שזה נשמע.
החופש הגדול אוטוטו מאחורינו (עניין של שעות ספורות, לא כולל ימי הסתגלות). אפשר להשיב לסלון את כבודו האבוד ולבית את צורתו המקורית. אפשר גם להניח מעט ל"אונת הקיץ", האונה הימנית שלא מפסיקה לרקוח רעיונות יצירתיים שתכליתם העיקרית היא להוריד את הילדים מהקירות ולצרוב על גבי הדיסק שלהם זיכרונות ילדות קסומים מימי החופש הגדול (פיסול בגרגירי חומוס זה נחשב?). אותה אונה ימנית, אגב, היא גם זו שבמהלך החודשיים האחרונים היתה האחראית הראשית להינדוס הג'ינגול בין עבודה, העסקת הילדים בחופש וצרכים אנושיים קיומיים כמו פדיקור או קפה עם חברות, אז אין כאן בכלל ספק שכרגע היא זקוקה לחופש גדול משל עצמה.
זה לא שלא נהניתי מהחופש הגדול. נהפוך הוא. החנות היתה פעילה מאד ואפשר היה לקיים פעילויות לילדים גם בשעות הבוקר. וגם בבית, שבירת השגרה היתה, בסך הכל, מבורכת ומלאת הזדמנויות (חלקן אפילו נוצלו...). אבל בהחלט צריך לדעת לפרוש בשיא ולמצות את העניין לפני שהוא ימצה אותנו...חוץ מזה, בינינו.. לא נספיק להגיד "שלום כיתה א'" וכבר ניכנס לחופשות החגים.
ועכשיו... רגע לפני שעת הש', אני מתחילה להרגיש את משב הרוח הרענן שמביאות איתן התחלות חדשות ואת ההתרגשות הגדולה של השנה החדשה שבפתח. הקטנים שלנו גדלים וב – 1.9 תהיה לנו חותמת רשמית שמאשרת את זה. בין אם הם מתחילים ללמוד בכיתה א' ובין אם הולכים לגן או עולים לחטיבה, אין ספק שכולם עושים לנו בית ספר... J
סימני שאלה, רגשות מעורבים, חששות, התמודדויות... הבטן מתהפכת, גם אחרי שלושה ילדים. קילומטרז' לא לוקח כאן וההתרגשות היא כל פעם כמו בפעם הראשונה.
והילדים עצמם?
גם אם לא תמיד מראים את זה, הם מתרגשים לא פחות...
יש לא מעט המלצות לגבי אופן הכנת הילדים לקראת כיתה א' או לקראת מעברים והתחלות חדשות בכלל, ובסופו של דבר, אני מאמינה שכל הורה מכיר הכי טוב את הילד הפרטי שלו ויודע עד כמה ואיך בדיוק צריך להכין אותו.
באופן לא מפתיע, מכל ההמלצות האלה, אני הכי מתחברת לגזרת ספרי הילדים העוסקים בכניסה לכיתה א' או לגן חדש. הספרים הם אמצעי נהדר לפתוח את הילדים ולעורר שיחה שבה הם מביעים רגשות, מעלים חששות ושואלים שאלות. בין אם באופן ישיר הנוגע אליהם עצמם ובין אם באופן עקיף, שעשוי להקל עליהם. אצלי זה תמיד עבד, ואני עדיין מנצלת כל רגע שנותר לי (לפני שהקטנה מתחילה לקרוא בעצמה ומפטרת אותי מתפקיד המספרת), כדי להשתמש בספרים ככלי שמדרבן אותה לשתף אותי בחוויות ובמחשבות.
יש לא מעט ספרים טובים ומומלצים מז'אנר ההכנה לגן/ביה"ס, כששלושה מתוכם אני אוהבת במיוחד:
הספר הראשון מוקדש לקטנטנים שהולכים לגן ונקרא "ליאור בכה כשאמא הלכה"
זהו ספרה של שולה מודן, באיורה של יעל ליאור, שמקפל בתוכו, בחן רב, שלושה מסרים חשובים:
1. אתה לא לבד
2. זה בסדר לבכות (ואפשר להתגבר...)
3. מישהו תמיד שומר עליך (במקרה הזה – גמד קטן וחביב ששמו מרגיע גיע גיע)
אני מכירה כמה אמהות מהסוג היצירתי והמשקיע, שיחד עם ילדיהן, הכינו בעקבות הסיפור דמות של גמד (מרגיע גיע גיע, כמובן) ושלחו אותו עם הילד או הילדה לגן בימים הראשונים. וכשהגמד נמצא עם הילד בתיק או במגירה, לפחות מישהו אחד במשפחה רגוע גוע.... (אם לא הילד, אז לפחות האמא...). כשמקריאים את הסיפור ומכינים את הגמד כמה ימים לפני החזרה לגן, ולא בלחץ של היום האחרון, אז גם נותנים צ'אנס לילדים לפתח מערכת יחסים של ממש עם הגמד, מה שרק יכול להעצים את החוויה הזו ואת כלי העזר המצוין הזה, לדעתי.
אגב, באופן אישי אני מחכה לספר בסגנון "אמא בכתה כשליאור עלתה כיתה"... מישהו מרים את הכפפה?
ואם כבר טיפול באמהות... אז הספר השני שאני אוהבת במיוחד הוא ספרה של תרצה אתר -
אמא הולכת לכיתה א'
ספר שירים מופלא שכתבה תרצה אתר לביתה ויצא לאחרונה במהדורה מחודשת. שירים קצרים, המלווים באיורים עדינים ומתארים חוויות משנת הלימודים הראשונה בבית הספר. הקטנטנים מתחברים מאד לספר הזה וההורים זוכים למנת נוסטלגיה מתובלת באיכות וברלוונטיות נצחית.
אז אחרי שבכינו, נרגענו והתייחסנו גם לאמא... הספר השלישי, שמגיע אלינו דווקא מאנגליה (ותורגם ו"עוברת" כל כך יפה על ידי אבירמה גולן), מטפל בנושא בצורה קלילה ומרעננת.
"אני בהחלט קטנה מדי לבית ספר"
זהו ספר מיוחד במינו שכתבה ואיירה לורן צ'יילד . סוד הקסם שלו הוא הכתיבה שלו כדיאלוג בין לולה לבין אחיה הגדול, המקל על הילדים להזדהות איתו, כמו גם עם הטיעונים המשכנעים בהחלט של לולה נגד בית הספר ( "נדמה לי שבכלל אין לי זמן ללכת לבית-ספר, אני פשוט נורא עסוקה, כי אני עושה דברים מאד-מאד חשובים בבית").
מה שאני אוהבת בספר הזה, בנוסף לעיצוב המיוחד של הטקסט ולצבעוניות העשירה, זה את הקלילות המועברת באמצעות הדיאלוג המקורי בין האחים, שמאפשר לילדים (ולהורים!) להתמודד עם החששות והפחדים שלהם דרך הומור בריא ומשחרר.
אז אם עוד לא הקדשתם שעת סיפור לנושא, או אם אתם מבולבלים מהמבחר הרב, אני מזמינה אתכם להתמקד בשלושת הספרים החביבים האלה שבהחלט יכולים לעשות את העבודה.
ובנימה אופטימית זו, שתהיה לכולנו התחלה מצוינת (וגם המשך !)
שנה של הצלחות, שמחות וכמובן – הרבה חלומות...
מחכה לכם כאן בחלום ילדות, עם שעות סיפור, מפגשי סופרים (הסופרת זוהר אביב בדרך אלינו..!) ועוד הרבה פעילויות מהספרים.
תבואו, יהיה כיף!
איריס
