סיפור של חורף...
החורף הוא מעיין נובע. מעיין של יצירה והשראה. שעתם היפה של הציירים, הסופרים, המשוררים והיוצרים באשר הם. תחשבו כמה סיפורים ושירים אתם מכירים שעוסקים בחורף ומציירים לנו תמונה קסומה של גשמי ברכה ושל ילדים מאושרים מדלגים בין שלוליות, של ריח פרדסים רענן ומתוק ושל קשת צבעונית בענן.
בַּשָּׁמַיִם רָאִיתִי קֶשֶׁת,
הִיא עָמְדָה מַמָּש מוּל הָרְחוֹב,
וְרָצִיתִי אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת
וְלִרְאוֹת אוֹתָהּ מִקָּרוֹב.
וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת, לָלֶכֶת,
וְעָלִיתִי עַל רֹאשׁ גִּבְעָה.
אַךְ כְּכָל שֶׁהִרְחַקְתִּי לֶכֶת
הַקֶּשֶׁת לֹא קָרְבָה:
הִיא עָמְדָה מַמָּש מוּל הָרְחוֹב,
וְרָצִיתִי אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת
וְלִרְאוֹת אוֹתָהּ מִקָּרוֹב.
וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת, לָלֶכֶת,
וְעָלִיתִי עַל רֹאשׁ גִּבְעָה.
אַךְ כְּכָל שֶׁהִרְחַקְתִּי לֶכֶת
הַקֶּשֶׁת לֹא קָרְבָה:
עוּפִי-עוּפִי, יְפַת-כְּנָפַיִם!
עוּפִי-עוּפִי אֶל הַמָּרוֹם,
אֶל הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
וּמִסְרִי לָהּ בִּרְכַּת-שָׁלוֹם!
הִיא עָמְדָה בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ
כִּמְצֻיֶּרֶת עַל עֲנָנָה,
אָז יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אַגִּיעַ
וְשָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ יוֹנָה.
בַּשָּׁמַיִם יוֹנָה וָקֶשֶׁת,
בַּשָּׁמַיִם הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה,
וְטִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם
מְבַשְּׂרוֹת שְׁנַת שָׁלוֹם וּבְרָכָה.
עוּפִי-עוּפִי אֶל הַמָּרוֹם,
אֶל הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
וּמִסְרִי לָהּ בִּרְכַּת-שָׁלוֹם!
הִיא עָמְדָה בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ
כִּמְצֻיֶּרֶת עַל עֲנָנָה,
אָז יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אַגִּיעַ
וְשָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ יוֹנָה.
בַּשָּׁמַיִם יוֹנָה וָקֶשֶׁת,
בַּשָּׁמַיִם הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה,
וְטִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם
מְבַשְּׂרוֹת שְׁנַת שָׁלוֹם וּבְרָכָה.
(קשת בענן, מתוך ספר השירים הנפלא של לאה גולדברג - "החלום הוא ציר גדול")
וסוף סוף הוא הגיע! חורף ארצישראלי מצוי. כבר לא צריך להעמיד פנים שהוא כאן ולהזיע מתחת לפוך או להתעקש על מגפיים וצעיפים בחום של 38 מעלות (העובדה שבמדינות מתוקנות השלג מגיע עד האוזניים כבר באוקטובר כלל אינה רלוונטית במחוזותינו).
הפעם הוא כאן, והוא כאן כדי להישאר ! לפחות ברבע שעה הקרובה, אז בואו נוציא ממנו את המיטב.
מה זה המיטב? כל הקלישאות כמובן... שוקו חם, ספר טוב וכמה שיותר ילדים במיטה אחת (לא כל כך גדולה...). המהדרין יכולים להוסיף פסקול של טיפות גשם על החלון וצחוקם המתגלגל של הילדים הקופצים בשלוליות, ריח ערמונים על האש, ונופך דרמטי של רעמים וברקים.
ועכשיו, אחרי שהעלתם לבוידעם את בגדי הקיץ ונפרדתם רשמית מהאוגוסט הנצחי של ארצנו, זה בדיוק הזמן להוציא את שלולי מהארון (ארון הספרים כמובן), את המטריה הגדולה של אבא, וגם את של רותי.
ולטובת מי שהקור הקפיא את תאי הזיכרון שלו, להלן תזכורת שתעשה לכם חשק להתקשר לגננת, למורה ולבוס ולהודיע שאתם חולים...
שלולי
שלולי שלולי אהובי. ספרה הקסום של מירה מאיר עם האיורים העדינים של יפתח אלון. כל התום שבעולם נכנס לספר אחד, קצר ומתוק, המספר על רון ועל החבר הדמיוני שלו, שלולי. שלולי נראה בדיוק כמו רון ועושה בדיוק כל מה שרון עושה, עד שבאורח פלא, הוא נעלם ברגע שהשלוליות מתייבשות.
ואם כבר מירה מאיר, אז שלולי וגם הצב של אורן הם מהספרים היותר מוכרים שלה, אבל בעצם היא כתבה עוד המון ספרים ושירי ילדים מקסימים ששווה להכיר. הנה אחד הממתקים שלה, שיר חורף קטן שמספק לילדים חומר למחשבה...
מה עושים דגים בגשם?
מה עושים דגים?
רוחצים את הקשקשת
מבריקים סנפיר בחשק,
כמו לפני חגים.
מה עושים דגים בגשם?
מה עושים דגים?
משחקים שם בתופסת
עם טיפות מטר ורשת,
ולא נלכדים.
מה עושים דגים בגשם?
מה עושים דגים?
מתחבאים היטב במים,
מתכסים בגל או שנים,
כלל לא דואגים.
מה חושבים דגים בגשם?
מה חושבים דגים?
הם חושבים שליבשת
לא כדאי עכשיו לגשת,
כי שם נרטבים.
מה עושים דגים?
רוחצים את הקשקשת
מבריקים סנפיר בחשק,
כמו לפני חגים.
מה עושים דגים בגשם?
מה עושים דגים?
משחקים שם בתופסת
עם טיפות מטר ורשת,
ולא נלכדים.
מה עושים דגים בגשם?
מה עושים דגים?
מתחבאים היטב במים,
מתכסים בגל או שנים,
כלל לא דואגים.
מה חושבים דגים בגשם?
מה חושבים דגים?
הם חושבים שליבשת
לא כדאי עכשיו לגשת,
כי שם נרטבים.
כחובבת קלאסיקות ידועה, לספריה החורפית שלי נכנס, כמובן, ספרו הנצחי של לוין קיפניס "המטריה הגדולה של אבא" שמזכיר ימים נשכחים של חדוות השיתוף והיחד, או במילותיו של קיפניס עצמו "ששה ושמחה כל החבריה".
תמיד מפתיע לגלות כמה הילדים שלנו מתחברים גם לספרים היותר ותיקים בספריה, אלה שגיבוריהם הם יוספה, אפרים ובתיה, מה שמוכיח שוב שספר טוב הוא ספר טוב הוא ספר טוב.
ספר נוסף אהוב עלי במיוחד, שתמיד נעים להיזכר בו, הוא המטריה של רותי.
תודו שאי אפשר להישאר אדישים לתמונה הזו!!
אני זוכרת כמה התרגשתי מהפגישה המחודשת שלי עם הספר בבגרותי (הספר הודפס מחדש, כארבעה עשורים אחרי שראה אור לראשונה. המטריה האדומה עם הנקודות הלבנות, הדרמה של המטריה הנסחפת ברוח, האבא הטייס הגיבור שהציל את המצב, ובכלל, הדמויות שובות הלב של דינה דז'טלובסקי והבובות שעיצבה וצולמו לספרים.
רשימת ספרי, סיפורי ושירי החורף היא עוד ארוכה (הרבה יותר מהעונה עצמה...) והיא כוללת גם את:
הגשם של סבא אהרון - מאיר שלו
קשת בענן – שרה זלוף
וכמה מספריה של מרים רות:
מגפיים
המעיל של סבתא
זה קרה ביום סערה – שהוא עוד שיתוף פעולה מלא קסם בין מרים רות לאורה איל
אז הנה לכם תירוץ טוב (אפילו כמה) להישאר עם הילדים בבית כשמזג האוויר עושה קולות של חורף, ולהתמסר לחגיגה של נוסטלגיה מהזן המשובח, כזו שמחממת אותנו בימים הקרים.
תהנו...!
איריס,
מכבים
