עת לכל זמן

עֵת לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.

עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קוהלת).

הגיעה העת.

הגיעה העת שלי לסגור את הספר, להניח אותו במקומו. להיפרד מהגיבורים, מהנופים הקסומים ומהניגון המתנגן בין מילותיו, זה שנעם לאוזני וליווה את חיי במשך חמש השנים האחרונות.

הגיעה העת להתקדם הלאה ולפתוח דף חדש.

בעוד זמן קצר אסגור את דלת החנות בפעם האחרונה ואפנה את הדרך לחולמים אחרים.

אל תפסיקו לחלום! איור: ליאת אלוף

לא פשוט לי לכתוב את הפוסט הזה. לא פשוט משום שהוא נותן תוקף רשמי להחלטה הזו, הפרטית שלי, והוא כמו משמש חותמת המאשרת את פני הדברים, שחור על גבי מסך. ומעבר לכך, ההחלטה הזו ללכת הלאה חופנת בתוכה את קשת הרגשות הרחבה ביותר שניתן להעלות על הדעת. חששות חדשים לצד התרגשות עצומה שמעוררת כל תא בגופי, הנאה צרופה ושמחה גדולה מהולות בעצבות מטלטלת שדוקרת בעצמות, השלמה, תקווה, גאווה, געגוע, כמיהה, ציפייה...

את הביטחון והשקט שבטוב ובמוכר אני ממירה בחשש מהזר והלא ידוע. חשש שלעיתים משתק, לעיתים מעורר ואני נעה בין שביליו ובוחרת לגדול ולצמוח ממנו ולנווט אותו למחוזות חדשים וטובים.

מחוזות חדשים וטובים, הנה אני באה... איור: יונת קציר

אם "החלום הוא צייר גדול" כמו שאמרה לאה גולדברג, אהובתי, אז החלום הזה צייר לי ולמשפחתי תמונה נפלאה בדמות החנות הקסומה הזו. ועכשיו, נזרקים צבעים חדשים על הקנבס הגדול של החיים, גוונים שלא הכרתי ממלאים אותו ויוצרים תמונה נפלאה ומסקרנת שהופכת מציאותית מיום ליום, מורכבת, מרתקת ומלאה בתוכן ועושר פנימי השואבים אותי לתוכה.

כבר כתבתי כאן בפוסטים קודמים על החלומות הנוספים שבדרך. חלקם כבר בשיא העשייה, וביניהם היכרות נעימה עם מדיות חדשות בדמות פינות קבועות שאני  מגישה בתוכנית רדיו ובתוכנית טלוויזיה. וחלום אחד נוסף, שבימים אלה קורם עור וגידים הוא מיזם מאתגר ומרגש במיוחד של הקמת מוזיאון חוויתי לסיפורי ילדים. משהו ייחודי שעוד לא נראה בארץ, אבל אני לא אפרט יותר במסגרת הזו, כיוון שלא לשם כך התכנסנו כאן...

המיזם הזה, לצד פרויקטים נוספים שנמצאים בקנה, נולד בזמן שחשבתי שאפשר לעשות הכל. רציתי לתפוס את העולם בכל קצותיו ולבלוע מנות גדושות ממנו. ואז, ברגע מיוחד של הארה, שקדם לו חשבון נפש נוקב, הבנתי שמעל הכל – אני כאן לא רק כדי להגשים חלום אחרי חלום, אני כאן כדי ליהנות.
וכדי ליהנות מהדרך צריך להתמסר, צריך להיות נוכח. רק כך אפשר לחוות אותה בעוצמה הראויה ולהתחבר אל כל הטוב שהיא מציעה. ואם זה אומר שצריך לשחרר, אז מגרדים את טיפות האומץ שלרשותנו ומשחררים. באהבה.

פוווו...איור: לנה גוברמן החלומית

אז אני סוגרת דלת אחת כדי לפתוח דלת אחרת. סוגרת פרק אהוב ומוכר ומצפה לפרק חדש ומסעיר. אני נפרדת מבית שתמיד האיר לי פנים, שהיה בית שני לי, למשפחתי ולקהילה גדולה ויקרה של חולמי חלומות. מקום שבו הקסם קרה (והקסם קרא..) מדי יום ושעה. 

אתגעגע לראות את העיניים הנוצצות של הילדים הנכנסים אל "חלום ילדות" ונשאבים אל תוך ספר שבחרו, אתגעגע לראות את הקטנטנים מרותקים בשעת סיפור ואת הגדולים יותר נרגשים לפגוש מקרוב את הסופרים והמאיירים הנערצים. אתגעגע גם אל ההורים (הילדים הכי גדולים...) שאהבת הספר ניכרת בכל ס"מ בגופם וכך היא מחלחלת לאיטה לצאצאים שלהם, הנשבים בקסמי המילים. אתגעגע לכל אותם הורים שנכנסו לכאן, השאירו את כל תלאות היום בחוץ, וחיוך רחב התפשט על פניהם כשזיהו על המדפים אוצר שנשכח, פיסת ילדות רחוקה.

היתה לי זכות ענקית לספק לילדים רבים חלק מהתפאורה של נוף ילדותם. כולי תקווה שבמקום הקטן שלי נצרבו בזיכרונם סיפורים, איורים וגיבורי ילדות שילכו איתם הלאה, ונחרתה בליבם אהבת הספר.

כמו בכל לידה מחדש -  הכאב הוא מתוק והשמיים הם הגבול. אני יוצאת לדרך חדשה, מצוידת במילים הטובות והחמות שתמיד הרעפתם עלי, ובאמונה הגדולה ש"אם אתה יכול לחלום על זה אתה יכול לעשות את זה" (וולט דיסני).

שלכם תמיד,

איריס

חלום ילדות

 מכבים